אהבה נוסח ניו יורק

הנסיעה הזו לניו יורק תפסה אותי במפתיע.

פסח התקרב, דיברנו על חופשה משפחתית, ואז תוך כדי שיחה בארוחת שישי מישהו הציע ש-"במקום לשבור את הראש, אולי פשוט נצטרף לנסיעת עסקים של אבא?" ברור שכן! רק תנו לי לגנוב עוד קצת חופש לפני שהחג באמת מתחיל ולהעלם לשבוע. טיסה ארוכה? קר? קטן עלי. ניו יורק – here I come!

ביום הראשון אני מוצאת את עצמי

מתעוררת ב-5 בבוקר בתפוח הגדול (ג׳ט לג וזה). במקום להעביר את הזמן במיטה דבוקה לפייסבוק, החלטתי להתחיל את היום ולחפש את הסטארבקס הקרוב. במרחק של 2 דק׳ הליכה, מצאתי אותו – ריק ומוכן לעוד בוקר עמוס.

"הפוך גדול על מים ופרוסת עוגת בננה בשבילי, בבקשה". יושבת וצופה על הבוקר הניו יורקי, על האנשים שמגיעים לתדלק קפאין בדרך לעבודה, מקשיבה בחצי אוזן לשיחות שלהם ומתרשמת מאיך השגרה משתקפת על פניהם. לרגע אחד, הרגשתי שלשבת עם לפטופ וקפה בסטארבקס ב-5 בבוקר, זו גם לגמרי השגרה שלי.

Welcome to New York

כמה קלישאות נכתבו על ניו יורק. התלבטתי אם להתחיל גם עם אחת כזו; האורות, ההמון שצועד ברחובות, התרבות, הקניות והחספוס שרק לעיר אורבנית כמוה יש. איזה קסם יש לה – רק מי שהיה מבין.

אני הולכת ברחוב ועל פני חולפים כל כך הרבה סגנונות של אנשים. הכל כל כך גדול, מגוון, מהיר, והתחושה היא ששם יש הכל, כולל מקום לכולם – גם לנשים הקרייריסטיות המטופחות שרצות למשרד, וגם לבחורות צעירות שיושבות על הלפטופ בסטארבקס עם הג׳ינס והסניקרס.

למרות שנסעתי לפלז׳ר, הרי זה מתבקש שנשלב קצת ביזנס. שדרה 47 בניו יורק היא ה-שדרה לחנויות תכשיטים ויהלומים. הסתובבתי בין החנויות הנוצצות. פשששש, מרשים – אין מה להגיד! אבל מה? לא מצאתי את עצמי שם. הכל גדול, נוצץ, וואו! אבל זה כל כך לא אני. לא הצלחתי להתאהב באף אחד מהתכשיטים שראיתי בחלונות הראווה, למרות שדרך החלון הם מאוד ניסו לעשות עלי רושם.

תודה לך, ניו יורק

שהזכרת לי כמה יופי יש בזה שלכל אחד סגנון משלו, שלכל אחד מגיע לבטא את עצמו ולמצוא את הפריטים שהם הכי הוא, שמרגשים אותו והופכים אותו לאדם הייחודי שהוא.

עם המחשבה הזו אני חוזרת לארץ ומתחילה לחשוב על עוד הרבה רעיונות, שהם הכי אני, אבל גם מגוונים, כדי שכל אחת תוכל למצוא את עצמה ולהתאהב.